דיפרקציה והשפעתה על מפתח צמצם אופטימאלי

אחת התפיסות הרווחות היא שסגירת צמצם תשפר לנו את חדות התמונה. מה שבעצם קורה ברוב המקרים הוא שאנחנו מקבלים תחושה טובה יותר של חדות בתמונה עקב הגדלת עומק השדה והכנסת אזור גדול יותר לפוקוס. בפועל, תמונות המצולמות בצמצמים סגורים מעבר לנקודה מסוימת נוטות לעיתים להיות "רכות" ולאבד מחדותן. במאמר הקצר הזה אנסה להסביר על קצה המזלג על התופעה הנקראת דיפרקציה ועל ההשלכות המעשיות מבחינתנו כצלמים.

כאשר האור (כידוע מרכיב משמעותי למדי בצילום) נדחק דרך פתח צר הוא נוטה להתפזר מעבר לדפנות. תופעה זו ידועה בשם דיפרקציה. האור שעובר דרך הפתח הצר למעשה מתעוות ואינו מגיע לחיישן בצורה ישרה. קרני האור המנסים להדחק דרך הפתח הצר "מפריעות" למעשה אחת לשנייה וכך למעשה נפגמת חדות התמונה.

דמיינו מים הזורמים דרך צינור השקייה. כאשר פתח הצינור רחב יחסית המים זורמים בצורה ישרה ו"חלקה" דרך הפתח אולם כאשר נצמצם את פתחו של הצינור המים יתפזרו לכל עבר וישפריצו לכל הכיוונים.

דבר דומה מתרחש ביחס לאור העובר דרך הצמצם בדרכו אל חיישן המצלמה. כאשר הצמצם פתוח תופעת הדיפרקציה זניחה יחסית ואיננה משפיעה על החדות הנראית בתמונה אולם ככל שהצמצם הולך ונסגר מעבר לנקודה מסוימת התופעה הופכת להיות משמעותית יותר ויותר.

 

מבחינה מעשית ומבלי להיכנס לסוגי העדשות והחיישנים הקיימים, באופן כללי ניתן לומר כי התוצאות האופטימאליות מבחינת השפעת דיפרקציה על החדות יתקבלו לרוב בצמצם שאינו סגור יותר מ-f/16 . השתמשו בצמצם סגור יותר רק לעיתים רחוקות וממש רק כשאין ברירה מבחינת הצורך בהגדלה נוספת של עומק השדה . ברוב העדשות הפגיעה בחדות תתחיל להיות ניכרת לעין כאשר נסגור את הצמצם מעבר ל- f/16או f/22.

אלו היו כמה מילים על דיפרקציה ועל ההשלכות היישומיות שלה. 

 

בהצלחה !