צילום – 10 טעויות נפוצות של צלמים מתחילים וכיצד ניתן להימנע מהן

במאמר זה אציג 10 טעויות נפוצות של צלמים מתחילים ואת הדרכים המוצעות על מנת להימנע מאותן טעויות. ידוע כמעט לכולם שקיימים כללים בצילום. ידוע גם שמדי פעם בהחלט מותר לשבור את הכללים בצילום. אף על פי כן לפני שאנחנו מחליטים לשבור כלל כלשהו ראוי קודם כל שנכיר את הכללים הבסיסיים ואת הטעויות הנפוצות. ואם כבר שוברים כללים בצילום אז כדאי שהדבר ייעשה למען מטרה ראויה ולטובת מסר כלשהו שיתבטא בצילום ומתוך כוונה ששבירת הכלל לא תראה כמו סתם טעות של צלם חובבני.

 

לדוגמא, אם נשאיר בתמונת שקיעה קו אופק שאינו מיושר (נניח בסטייה של 5 מעלות), נתקשה מאד להצדיק זאת. מצד שני, חיתוך צפוף בצילום שמטרתו להשתלב עם המסר המתבטא בצילום בהחלט עשוי להיות תוספת חיובית. כך למשל גם טשטוש הנובע משימוש במהירות תריס נמוכה עשוי לשרת מטרה בנסיבות מסוימות בהן נצה להדגיש את התנועה.

 

להלן 10 טעויות נפוצות של צלמים מתחילים:

 1. קו אופק שאינו ישר – כל כך קל להימנע מהטעות הזו ולמרות זאת עדיין אנחנו נתקלים בתמונות רבות בהן קו האופק אינו ישר. תהא התמונה אטרקטיבית ככל שתהא, קו אופק עקום מעביר מסר של חוסר מקצועיות. כל מה שצריך לעשות על מנת להימנע מטעות זו הוא לוודא כבר בשלב הצילום כי האופק מיושר בעינית. גם אם קו האופק יצא כבר למרבה הצער עקום כי סבלנו ברגע הצילום מוורטיגו חריף זו בהחלט איננה סיבה מוצדקת לא ליישרו בשלב העריכה.  

2. הגדרה מעורפלת של נושא הצילום – לפני שאנחנו מצלמים כדאי שנגדיר לעצמנו מהו נושא הצילום. להגדרה זו חשיבות רבה בבואנו להחליט על אילו אלמנטים יכנסו לפריים ואילו לא יכנסו, איך נתכנן את הקומפוזיציה, באיזה אורך מוקד כדאי לנו להשתמש, מאיזו זווית כדאי לצלם וכד'. תמונות רבות מדי נראות כאילו הן תוצאה של קליק רנדומאלי שבעטיו הוכנס לצילום "כל מה שיש" ולאו דווקא את מה שהצלם תכנן בקפידה שצריך להיכנס. בדרך כלל נשאף גם להימנע מעומס יתר בפריים ומרקע "רועש" המסיח את הדעת מנושא הצילום.

3. היעדר חדות – תמונה טובה ככל שתהיה אם איננה חדה מספיק היא תאבד מהאטרקטיביות שלה. חוסר חדות נובע בדרך כלל משתי סיבות עיקריות:

   א.  בריחת פוקוס – הפוקוס ברח לנקודה אחרת מזו שאליה התכוונו. כדי להימנע מבעיה זו חשוב מאד לוודא נעילת פוקוס מדויקת על הנקודה בה אנו מבקשים חדות מירבית. באופן אישי, על מנת לא לתת למצלמה להחליט עבורי על מה להתפקס אני מעדיף להשתמש במצב פוקוס Single Point ולמקם את נקודת הפוקוס היחידה בדיוק היכן שאני מעוניין. את נקודת הפוקוס הפעילה ניתן לנייד בין מספר נקודות מוגדרות במצלמה על מנת לייצר את הקומפוזיציה המתאימה.

    ב.  מהירות תריס נמוכה מדי ביחס לאורך המוקד האפקטיבי (בהתחשב בקרופ פקטור) – בכל פעם שאנחנו לא משתמשים בחצובה חשוב לוודא כי מהירות התריס גבוהה מספיק ביחס לאורך המוקד האפקטיבי. נניח שאני מצלם מהיד במצלמת NIKON שאיננה FULL FRAME באורך מוקד של 100 מ"מ. לנוכח הקרופ פקטור של 1.5 הקיים במצלמות NIKON אזדקק למהירות תריס הגבוהה מ-1/150 על מנת למנוע מהתזוזות של היד להשפיע לרעה על החדות. אם יש מייצב תמונה מובנה בעדשה הוא יאפשר לי להפחית כשני סטופים לכיוון מהירות תריס איטית יותר. 

4. חיתוכים בעייתיים (ולעיתים אכזריים) – ברוב המקרים, חיתוך איברים כמו למשל ידיים אינו מתקבל בברכה. אם בטרם הקליק אנחנו מרגישים כי אנחנו הולכים לחתוך מישהו או משהו או לצופפו בצורה מוגזמת אל מסגרת הפריים מוטב לנו שנלך צעד אחורה או נשתמש באורך מוקד קצר יותר. זה בדרך כלל עדיף, כי אם השארנו יותר מדי מקום נוכל לבצע בשלב העריכה קרופ סמלי על מנת לתקן אולם אם חתכנו איבר או אלמנט בפריים או צופפנו אותו למסגרת, את זה קשה הרבה יותר יהיה לתקן אם בכלל. 

5. חשיפות בעייתיות בתנאי תאורה קשים – במרבית המקרים נשתדל להימנע מתמונות בעלות אזורים אטומים או שרופים. הימצאותם של אזורים אלה בדרך כלל עלולה להעיד על חוסר מקצועיות הצלם, חשיפה שאינה אופטימאלית או על צילום בתנאי תאורה שאינם אידיאליים. אף על פי כן בהתייחס לנאמר במבוא למאמר זה, לעיתים שימוש בחשיפה שאינה מאוזנת עשוי לשרת מסר. חשיפת חסר או חשיפת יתר מכוונות עשויות לעיתים ליצור מתוך תכנון מוקדם אזורים שרופים או אטומים בתמונה. זה בסדר גמור אם לכך התכוונו. כשיוצרים סילואט בחשיפת חסר, מן הסתם יהיו אזורים אטומים אבל זו בהחלט מטרה מקובלת ולא תוצאה בלתי רצויה של טעות בצילום. 

6. משקלם היחסי של אלמנטים בתמונה גבוה או נמוך מדי – חשוב מאד להשקיע מחשבה במשקלם היחסי של אלמנטים בתמונה. לא נרצה שהנושא שלנו יהיה קטן מדי בפריים ולא מספיק משמעותי ומצד שני גם לא תמיד נרצה שמשקלו של הנושא יהיה רב מדי, לעיתים על חשבון הרקע או על חשבון אלמנטים תומכים אחרים. יהיה עלינו להשיג איזון יחסי ולקבוע משקל אופטימאלי. כך למשל, פורטרט של אדם שבקושי רואים את תווי פניו בגלל משקל יחסי נמוך בפריים עלול להחטיא את המטרה. 

7. היעדר מרווח מספיק למבט/לתנועה – אם מפרשית שטה משמאל לימין, ראוי שנשאיר בפריים יותר מקום לכיוון התנועה בצד ימין. אם אדם או בעל חיים מתבוננים לכיוון מסוים, ראוי שנשאיר מספיק מקום בתמונה לכיוון המבט. כמובן שניתן להחליט אחרת אך כאמור כדאי שהדבר יעשה מתוך תכנון ומתוך מטרה לשרת מסר מסוים בצילום.  

8. מרכוז אוטומטי – מרכוז יכול בנסיבות מסוימות לעבוד טוב אך בחלק ניכר מהמקרים הוא יעיד על תמונה מעט בנאלית ואולי קצת משעממת. נסו להימנע ממרכוז היכן שהדבר אינו משרת מסר ברור ומוגדר מראש. 

9. יותר מדי HEAD ROOM– עוד אחת מהטעויות הנפוצות של מתחילים בצילום היא להשאיר מרווח מיותר ומוגזם בחלק העליון של הצילום. כדאי להסב את תשומת הלב לנקודה זו כבר בשלב הקימפוז ולתכנן למלא את הפריים בצורה טובה יותר ללא שטח מת נרחב מדי מעל הנושא. 

10. עיבוד מוגזם – טוב אחרי שלמדנו שבעריכה ניתן לעשות כל מיני דברים יפים כמו למשל להוסיף רוויה של צבעים ולחדד את התמונה אנחנו לעיתים עלולים קצת להיסחף ולעבור את הגבול. לדעתי חשוב שגם לאחר העריכה והעיבוד התמונה עדיין תראה טבעית ככל שניתן אלא אם כן אנחנו מנסים ליצור משהו שמכוון מלכתחילה למקום קיצוני יותר. אבל גם אז רצוי שנהיה מודעים שאנחנו לקחנו את התמונה למקום קצת יותר "אקספרסיוניסטי" שלא בטוח שכולם יתחברו אליו. עיבוד יתר עלול לייצר צבעוניות שאיננה טבעית, הילות בהירות מסביב לאובייקטים ועוד רעות חולות למיניהן. ברגע שאנחנו מנסים לעבד תמונה בעייתית במטרה להצילה בנוהל של "טיפול נמרץ" (ממצבים של כהות יתר, בהירות יתר, חוסר חדות וכו') יתכן שזהו גם השלב בו עלינו לשקול למרבה הצער לנטוש את התמונה ולתת לה להחזיר את נשמתה לסל המחזור בצורה מכובדת.

 

בהצלחה !