העדר אובייקטיביות כלפי תמונות שצילמנו
לעיתים אנו מצלמים תמונה אשר אנחנו משוכנעים שהיא תמונת העשור ואשר עשויה אף לזכותנו בפרס. אולם, במקרים רבים המציאות טופחת על פנינו והתגובות אשר נקבל ביחס לתמונה יהיו די צוננות.
לפני שאנחנו מאפשרים לתופעה הזו להוציא לנו את הרוח מהמפרשים כדאי שקודם כל נבין אותה ונבחן האם יש דרכים אפקטיביות להתמודד איתה.
אז למה זה קורה בעצם? לכך אני מאמין ישנן מספר סיבות עיקריות:
1. אפקט הטיית החוויה או הרגש – פעמים רבות אנו לוקחים איתנו את המצלמה לסיטואציות ולאירועים שונים בהם אנו משתתפים. האמינו או לא אבל צלמים הינם גם בני אדם וככאלה, הם בעוונותיהם גם בעלי רגשות. מאד קשה לנתק את החוויות שלנו ואת מה שאנחנו מרגישים כלפי סיטואציה או אירוע מסוימים מהתמונות אותן אנו מצלמים. נניח לצורך הדוגמא שאנחנו מטיילים באיזשהו מקום אקזוטי בעולם ונקלעים לסיטואציה שמרוממת את רוחנו, מפתיעה אותנו, מבדרת אותנו, מזעזעת אותנו או מעציבה אותנו ואנחנו מחליטים שלסיטואציה יש ערך צילומי ומצלמים אותה. כאשר נתבונן מאוחר יותר בתמונה שצילמנו, סביר להניח שהיא תציף בנו את אותם רגשות שחשנו באותה סיטואציה. אנחנו ניזכר מה קרה לפני הצילום, מה קרה אחריו, מה התרחש מחוץ לפריים עצמו, עם מי היינו, באיזה מצב רוח היינו, מה הרגשנו. כל האלמנטים האלה למרבה הצער אינם נקלטים על חיישן המצלמה. אותו אחד שיתבונן בתמונה ברוב המקרים לא יוכל להרגיש ולהיזכר בכל המכלול הרגשי ובחוויה האישית שלנו אשר התלוותה לאותה סיטואציה. קורה לא אחת שאנו מראים לקרובנו אלבום תמונות מהטיול האחרון שלנו בחו"ל והוא מדפדף בו בנימוס בקצב מספיק איטי כדי לא להעליב אותנו ומפעם לפעם זורק איזו הערת עידוד מנומסת. בהתבוננות בתמונה של זיקוקי דינור, אי אפשר לחוש את העוצמה, הריחות, הרעש, השמחה וההתפעמות של מי שנכח בסיטואציה ובתמונה של אריה מספארי בקניה לא ניתן להיזכר בחוויית הסיור הממושך, החיפוש, המתח, הצפייה, המארבים ואת רגע הופעת האריה ליד ג'יפ הסיור. חוויות אלה שמורות רק למי שהיה באותה סיטואציה ובדרך כלל לא למי שמתבונן בתמונה.
2. אפקט רמת הצלם – נניח שהתחלתי לצלם לא מזמן ואני במגמת שיפור מתמדת. כל תמונה שאצלם אשר תהיה טובה מהתמונות הקודמות שצילמתי תיתפס אצלי כתמונה הרבה יותר טובה ממה שהיא באמת. הבעיה היא שאני לא בוחן את התמונה על פי אמות אמידה אובייקטיביות ואוניברסאליות אלא על פי אמות המידה האישיות והפרטיות שלי כצלם בעל רמה מסוימת. תחושת ההישג בכך שהצלחנו לצלם את התמונה הטובה ביותר שלנו גורמת לנו לאופוריה אשר יוצרת הטייה ביחס לרמתה האמיתית של התמונה.
3. אפקט התמונה הטובה בסיטואציה – כאשר אנחנו מצלמים מספר תמונות בסיטואציה מסוימת תמיד יהיו תמונות טובות יותר וטובות פחות. התמונות הטובות יותר בסדרה יקבלו אצלנו ציון גבוה יותר ממה שבאמת מגיע להן בגלל בעיית היחסיות. כך למשל, נניח שאנחנו מנסים לצלם זבובי רחף תוך כדי מעוף (משימה לא פשוטה בפני עצמה אשר דורשת סבלנות ברזל וניסיונות רבים). סביר להניח שיהיו לנו תמונות רבות בהן הזבוב מטושטש, תמונות רבות ללא כל זבוב, ותמונה אחת בודדת (או קצת יותר) בה הזבוב בפוקוס פחות או יותר. בעינינו זו הצלחה ! התמונה הזו נתפסת על ידינו באופן מיידי כמוצלחת גם אם היא תסבול ממגרעות אחרות. אנו עשויים להיות משוכנעים בקלות כי מדובר בתמונת העשור גם אם זה רחוק מלהיות המקרה. בדיוק אותו דבר עשוי לקרות לצלמי ציפורים או צלמי רחוב או צלמים בכל ז'אנר אחר. השקענו זמן ומרץ בחיפוש אחר הפריים האולטימטיבי, ולכן הפריים הטוב שלנו מאותה סיטואציה נראה לנו ברוב המקרים טוב יותר מכפי שהוא באמת.
4. חוסר מודעות למוסכמות ולכללים הבסיסיים בצילום – סיבה זו מאפיינת בעיקר צלמים מתחילים אשר אינם מכירים את כל המוסכמות והכללים הבסיסיים בצילום. אנו מצלמים תמונה, אנחנו מרוצים ממה שצילמנו, התמונה יפה, צבעונית ועושה לנו טוב בלב. אבל אז מישהו בעל קצת יותר ניסיון מתבונן בתמונה ומסב את תשומת ליבנו לבעיות בקומפוזיציה, לחיתוכים שאינם אופטימאליים, לבעיית חדות קלה שלא זיהינו, לאזורים שרופים או אזורים אטומים בצילום או כל פרט אחר שעשוי לפגוע באיכותה של התמונה. אנחנו התמקדנו במה שאהבנו ובכלל לא ראינו את הפגמים (תופעה שמוכרת גם אצל זוגות מאוהבים שמזהים את הפגמים אחד אצל השנייה מאוחר יותר). לקריאה נוספת ראה גם מאמר בנושא טעויות נפוצות של צלמים מתחילים
אז מה עושים?
האמת, לא פשוט בכלל להתמודד עם ההטיות האלה אבל אפשר בכל זאת לנסות למזער אותן.
ביחס לאפקט הטיית החוויה או הרגש, עלינו לנסות ולנתק עצמנו מהחוויה עצמה ומהרגשות המציפים אותנו ולהתבונן בתמונה ככל שאנחנו יכולים בעיניים האובייקטיביות ביותר. (אפשר לדמיין שאנחנו רואים תמונה של מישהו אחר ולשאול עצמנו כיצד היינו מגיבים אליה מבלי להכיר את החוויה שמאחורי הצילום). דבר נוסף שאפשר לעשות עוד לפני הצילום עצמו, הוא להשקיע מחשבה מדוקדקת מראש למען אלו שיתבוננו בתמונה בעתיד ולתכנן כיצד אני מנסה להעביר להם בצורה הטובה ביותר את מה שאני רואה ומרגיש (אילו אלמנטים לכלול בצילום, מהי זווית הצילום המועדפת, באיזה שלב כדאי להקפיא את המצב וכו').
ביחס לאפקט רמת הצלם מילת המפתח היא צניעות. אז בסדר, אנחנו משתפרים כל הזמן והתמונה האחרונה היא אכן הטובה ביותר שלנו. אז מה? הגענו לסוף? אין יותר מה להשתפר? כמובן שיש ועלינו לזכור שבעוד שנה לא נבין מה כל כך התלהבנו מתמונה מסוימת לעומת התמונות שנצלם כעבור שנה. צריך תמיד לנסות ולהשוות את התמונות שלנו לתמונות הטובות ביותר הקיימות ברשת ואז לשאול את עצמנו בכנות אם אנחנו באמת שם או שיש לנו עוד כברת דרך לעשות.
ביחס לאפקט התמונה הטובה בסיטואציה, ראשית אני ממליץ למחוק מהמחשב מייד את התמונות הפחות טובות ולחזור לתמונה הטובה ביותר שלנו בחלוף פרק זמן מסוים בו נוכל להתבונן על התמונה כעומדת בפני עצמה ושוב לשאול את עצמנו באומץ ובכנות האם זוהי תמונה מספיק טובה על פי אמות מידה כלליות.
ביחס לחוסר המודעות למוסכמות ולכללים הבסיסיים בצילום כאן הדרך היא פשוט לנסות ללמוד כמה שיותר על עולם הצילום- לצבור ניסיון וידע תיאורטיים ומעשיים, להתנסות כמה שיותר, להשתתף בפורומים, לקבל תגובות מאחרים, ולהגיב לתמונות של אחרים ובעיקר ללמוד מטעויות.
לסיכום – נסו להיות המבקרים המחמירים ביותר של עצמכם ולהפעיל מנגנון סינון קפדני יותר על כל תמונה אשר תהיו מעוניינים לשתף עם אחרים.
בהצלחה !
