מדידת אור בצילום – מדריך מעשי

מהי בעצם מדידת אור בצילום ומדוע אנו צריכים אותה? על מנת לקבל חשיפה מאוזנת ובאופן עקבי, מבצעת המצלמה מדידה של האור החוזר מהאובייקטים המצולמים. השאיפה היא להגיע לרמת חשיפה של 18% אפור אשר המקובלת כחשיפה מאוזנת.

ננסה לפרק את האמירה הזו למונחים קצת יותר ברורים ומעשיים.

 

לצורך הדיון וההסבר נניח שאנחנו מצלמים במצב Manual במצלמה (שזה באמת המצב העדיף מבחינתי ברוב המקרים). במצב הזה אנחנו אלה שנקבע למצלמה את מהירות התריס ואת מפתח הצמצם על מנת להגיע לחשיפה הרצויה. בואו נזכור שגם את רגישות החיישן ISO קבענו בעצמנו מבעוד מועד.

עכשיו בואו נקמפז לנו תמונה. המצלמה בשלב הזה צריכה בעצם לבצע חישוב של כמות האור שהיא "רואה" או יותר נכון "תראה" בעת הצילום ולהציג את תוצאת החשיפה המשוקללת על גבי מד החשיפה של המצלמה. תיקנתי את עצמי לזמן עתיד מהסיבה שהמצלמה מביאה בחשבון לא רק את כמות האור שהיא "רואה" כרגע בשלב הקימפוז אלא גם את הפרמטרים האחרים המוגדרים כרגע ושייושמו בשלב הצילום. התמונה ש"רואה" המצלמה עכשיו (ורואה גם בעצם הצלם דרך העינית) עשויה להשתנות והיא תלויה במהירות התריס, במפתח הצמצם וברגישות החיישן (ISO). החשיפה שהמצלמה תציג על גבי מד החשיפה בצמצם 16F/ ובמהירות תריס 1/400 תהיה שלילית יותר מהחשיפה שתוצג כאשר מפתח הצמצם מוגדר על F/4 ומהירות התריס היא 1/30. למותר לציין כי גם לרגישות החיישן (ISO) תהיה השפעה על תוצאת המדידה. נזכיר גם כי אורך המוקד של העדשה ישפיע אף הוא על המדידה (ככל שאורך המוקד גדול יותר, יכנס פחות אור לחיישן ולהיפך). עכשיו אחרי שהמצלמה מדדה בעצם את האור תוך התחשבות בפרמטרים המוגדרים היא תציג לנו את התוצאה על גבי מד החשיפה. מד החשיפה הוא בעצם סרגל המראה לנו האם החשיפה היא מאוזנת (18% אפור מתקבל כאשר הסימון נמצא במרכז הסרגל) או שמא אנו נמצאים בחשיפת חסר (-) או בחשיפת יתר (+).

אז מה עושים עם המידע הזה של מד החשיפה המופיע בעינית? על מנת להגיע לחשיפה מאוזנת (על פי מד החשיפה של המצלמה) נצטרך במידת הצורך לשנות אחד או יותר מהפרמטרים בצילום (צמצם, מהירות תריס, ISO). נניח שמד החשיפה מראה לנו שהצילום הוא ב-under  של סטופ אחד, כלומר בחשיפת חסר, על מנת לאזן את החשיפה נרצה לפתוח את הצמצם בסטופ אחד או לחילופין להוריד את מהירות התריס בסטופ אחד. יתכן שבמקרים מסוימים נרצה לקבל דווקא חשיפה שאינה מאוזנת (למשל במטרה לייצר פריים פחות שגרתי ויותר יצירתי, או לבצע תיקונים קטנים בתוצאה שהתקבלה לאחר הצילום). ראה התייחסות לנושא זה גם במאמר בנושא צילום יצירתי. נציין כי צילום כאשר מד החשיפה מאוזן אינו ערובה לכך שהתמונה לא תכלול אזורים אטומים או שרופים. לצורך הערכה מדויקת יותר של התוצאות המתקבלות, יתכן שנצטרך לבחון את ההיסטוגרמה על מסך המצלמה או להפעיל את הפונקציה שמציגה לנו את האזורים האטומים או השרופים.

 

כעת נניח שאנחנו מעדיפים לצלם דווקא באחד המצבים החצי אוטומטיים של עדיפות צמצם או עדיפות תריס. במצבים אלה הצלם קובע את אחד משני הפרמטרים והמצלמה קובעת באופן אוטומטי את השני על סמך מדידת האור ובמטרה להגיע לחשיפה מאוזנת. ומה קורה אם באחד משני המצבים החצי אוטומטיים האלה אנחנו דווקא לא נרצה לקבל חשיפה מאוזנת? האם זו גזירה משמיים? אז זהו שלא, כאן נכנס פיצוי החשיפה למשחק. במצלמה קיים לחצן לפיצוי חשיפה ובאמצעותו מגדירים למצלמה איזה תיקון אנחנו מבקשים לקבל בחשיפה (למשל סטופ אחד בחסר). להזכירכם במצב החצי אוטומטי אנחנו נקבע פרמטר אחד מבוקש מראש (צמצם או תריס) והמצלמה תקבע את הפרמטר השני אבל הפעם במטרה להגיע לאו דווקא לחשיפה מאוזנת אלא לחשיפה הספציפית שהגדרנו באמצעות פיצוי החשיפה (בדוגמא האחרונה חשיפת חסר של סטופ אחד).

ואם אנחנו בכל זאת מחסידי הצילום ב-Manual, כיצד נבצע פיצוי חשיפה במקרה הזה? אחד היתרונות בצילום במצב Manual שאין צורך להשתמש בלחצן פיצוי החשיפה ולקבוע אותו מראש. את החשיפה אנו קובעים באופן ידני על ידי הצמצם ועל ידי מהירות התריס ואם החלטנו שאנו רוצים לצלם בפיצוי חסר של חשיפה, כל שעלינו לעשות הוא לוודא כי קביעת מפתח הצמצם ומהירות התריס יגררו את מד החשיפה לחשיפת חסר (אם היינו בחשיפה מאוזנת פשוט נסגור צמצם או נעלה את מהירות התריס).

אילו סוגי מדידות אור ניתן לבצע עם המצלמה: 

1. מדידת אור תבניתית – המצלמה מודדת את האור מכל שטח הפריים. מדידת אור תבניתית תשמש אותנו במרבית המקרים. 

2. מדידת אור מרכזית – המצלמה מודדת את האור מכל שטח הפריים אבל מעניקה משקל גבוה יותר למרכז הפריים. מדידת אור זו מתאימה בין היתר לפורטרטים ממורכזים. 

3. מדידת או נקודתית – המצלמה מודדת אור בנקודה קטנה המהווה אחוזים בודדים משטח הפריים (2%-4% תלוי במצלמה). ניתן למדוד אור נקודתית גם לא ממרכז הפריים (כך למשל ב-NIKON המדידה נעשית מנקודות הפוקוס הפעילה ואני מאמין שכך גם ב-CANON). בשיטה זו נשתמש בעיקר כאשר שתי השיטות האחרות לא יספקו תוצאות טובות מספיק (בהמשך נציג דוגמאות).

מדוע חשוב לנו לדעת על קיומן של מספר סוגי מדידות האור?

היכרות עם סוגי מדידות האור תאפשר לנו להתאים את הסוג ההולם ביותר לסיטואציה. כאמור לעיל במדידת אור תבניתית נשתמש ברוב המצבים ובדרך כלל די בהצלחה. ברם, יתכנו מצבים אחרים שידרשו מאיתנו ליישם סוג מדידה אחר.

בואו נניח שאנו מצלמים פורטרט המואר באור אחורי, למשל פני מצולם שמאחוריו חלון מואר. שימוש במדידת אור תבניתית עלולה ליצור חשיפה שלילית על פני המצולם עד למצב שהוא יראה כצללית. המצלמה בעצם חותרת לממוצע של 18% אפור. הרקע הבהיר מאחור "תורם" לממוצע נמוך יותר מ-18% והמצלמה ממליצה לבצע "החשכה" של הפריים גם על חשבון החשכת פרטים בפניו של המצולם. במקרה הזה מדידת אור מרכזית עשויה להניב תוצאה טובה יותר בהנחה שפני המצולם במרכז הפריים. אפשרות נוספת היא לתקן את התוצאה המתקבלת באמצעות פיצוי חשיפה חיובי (במצבי הצילום החצי אוטומטיים A או S) או על ידי הגדרה ידנית של הפרמטרים במצב M כדי להביא את מד החשיפה לחשיפת יתר.

עכשיו נניח שעלינו לצלם אובייקט כהה וקטן יחסית על רקע בהיר. נניח שאנחנו מצלמים חתול שחור וקטן בשלג. במדידת אור תבניתית המצלמה תרצה להחשיך לנו את התמונה כדי להגיע ל-18% אפור ועל הדרך לאטום פרטים על החתול. במקרים כאלה נרצה לבצע מדידת אור נקודתית מהחתול עצמו כדי שהוא ימצא בחשיפה אופטימאלית ומדויקת יותר. ניתן גם להשתמש בפיצוי חשיפה או בכיוון ידני של החשיפה במצב M אך בדרך כלל לא יהיה בכך צורך.

בואו ניקח עכשיו מקרה הפוך של חתול לבן קטן על אספלט שחור. חשיפה באמצעות מדידת אור תבניתית עלולה לשרוף לנו פרטים על החתול הלבן מאחר שהמצלמה "רואה הרבה כהה" ושואפת להבהיר את הפריים. גם במקרה הזה מדידת אור נקודתית תתאים יותר.

מדידת אור נקודתית מתאימה למצבי קיצון בהם יש לנו בפריים אזורים מאד בהירים ואזורים מאד כהים וה"ממוצע" של המצלמה פשוט אינו מניב את התוצאה הרצויה. אנחנו נרצה לשמור בידנו את השליטה לגבי איזה אלמנט יהיה חשוף בפריים בצורה אופטימאלית.

שימוש נחמד נוסף למדידת אור נקודתית: כאשר אנחנו מצלמים ברחוב תחת שמש ישירה ואנחנו מזהים אזורים מוארים ואזורים מוצלים, ניתן לבצע מדידת אור למשל של דמות מסוימת הנמצאת באזור המואר והחשיפה של אותה דמות תהיה מאוזנת וטובה בעוד שהאזורים המוצלים האחרים בפריים יוחשכו עוד יותר וייצרו אפקט דרמטי ומעניין.

 

לסיכום: שליטה בחשיפה והבנת הנושא של מדידת האור הם קריטיים בצילום, עשויים לשפר בצורה ניכרת את התמונות שלנו ואף עשויים לשמש בידינו ככלי עבודה יצירתי לצילום פריימים מקוריים יותר ובלתי שגרתיים.

 

בהצלחה !