מדריך צילום מאקרו

ראיתם כמה תמונות מאקרו שצדו את עיניכם ועכשיו גם אתם רוצים לייצר תמונות כאלה ולהיכנס אל עולם צילום המאקרו המרתק. להלן מדריך צילום מאקרו שיתייחס לציוד המינימאלי הנדרש, לשעות הצילום המועדפות, לדרך המומלצת לאיתור החרקים, להעמדה ולקומפוזיציה, לביצוע הפוקוס ולבחירת הפרמטרים המתאימים לצורך צילום מאקרו.

מהו הציוד המינימאלי הנדרש לצילום מאקרו:

1. מצלמת רפלקס דיגיטאלית

2. עדשת מאקרו – אני ממליץ להתחיל עם אורך מוקד שלא יפחת מ-100 מ"מ. אני עברתי לאחרונה מ-105 מ"מ ל-150 מ"מ ואני מרוצה מהשינוי בעיקר הודות להשפעה החיובית על הבוקה בצילום (הרקע שנמצא מחוץ לפוקוס ומהווה אלמנט חשוב למדי בצילום עצמו).

3. חצובה – מומלץ על חצובה כבדה ויציבה יחסית שניתן לפסק אותה לגובה נמוך ככל שניתן ביחס לקרקע.

4. מתקן לייצוב ולבניית הקומפוזיציה – אני רכשתי מ-B&H את המתקן הזה.

בכל מקרה לא נראה לי שצריך להיות מסובך מדי לאלתר משהו דומה שהמטרה שלו היא להחזיק את הענף עליו מונח החרק ולנסות להגביל את תזוזתו בעקבות הרוח.

5. מספריים – לגיזום קל של עלים או גבעולים שמקלקלים לנו את הבוקה.

צילום מאקרו – באילו שעות מומלץ לצלם:

כאן טמונה אחת הבעיות הגדולות הקשורות עם צילום מאקרו שלדעתי מצליחה לשבור צלמים רבים וטובים. צריך לקום מוקדם. כמה מוקדם? רצוי להיות בשטח לפני הזריחה.

למה? הסיבה היא שחלק גדול מהחרקים מתקשים לנוע בקור של הבוקר ולכן קל יותר לצלם אותם. עד שלא מתוודעים לתופעה הזו באופן אישי זה נשמע כמו איזו המלצה הזויה של כמה אנשים עם נדודי שינה קשים. אותה צרעה שיכולה לעמוד כדוגמנית מושלמת ללא תנועה על הענף במשך שעה-שעתיים (עד שיתחממו כנפיה), תתעופף כשעתיים-שלוש מאוחר יותר (קצת לאחר צאת השמש) בצורה נמרצת עד כי יהיה כמעט בלתי אפשרי לצלמה.

בנוסף, כדאי לדעת שתנאי התאורה בשעות האלה נוחים יותר לצילום. ראה התייחסות מפורטת יותר לנושא התאורה במדריך צילום מאקרו – מתקדמים.

למי שלא קם מעולם בשעת הזריחה ואפילו לא יודע באיזו שעה התופעה הזו מתרחשת, הקישור הבא עשוי להיות שימושי.

צילום מאקרו בשעת הזריחה

 

באלו עונות מומלץ לצלם:

כל השנה. עם יתרון מובהק לאביב במהלכו תפוצת החרקים מגיעה לשיאה.

היכן לצלם:

רצוי באזורים בעלי צמחייה (לרבות צמחיה יבשה וקוצים). יש מקומות מומלצים כמו האגמון בראשון לציון, אזור פארק אפק ומקורות הירקון, תל חדיד (יער בן שמן), שמורת נחל שורק ליד פלמחים וכל מקום אחר קרוב לבית שנראה קצת פחות אורבאני (פארק, גינה גדולה, שטח חולי וכו').

איתור החרקים:

מציאת החרקים מהווה עוד אחד מהקשיים המהותיים של צלמי מאקרו. התעוררנו מאד מוקדם אחרי לילה קצר, הגענו לשטח עוד לפני הזריחה, נורא קר ומדכא ועכשיו לך תמצא חרקים שרובם הם אמני הסוואה בחסד עליון. חרקים נוהגים להסוות עצמם גם בצבע וגם בצורה וזאת במטרה לא להוות ארוחת בוקר עשירה בחלבון לאיזו ציפור. מיקומם הנמוך של החרקים בשרשרת המזון לא עושה לנו חיים קלים. בנקודה הזו אין קיצורי דרך. ההסוואה היא לעיתים כה טובה עד שקורה לא אחת שצלם מאתר חרק וקורא לחברו לבוא ולראותו והצלם השני בכלל לא מזהה שיש כאן חרק. צריך להתכופף ולהתבונן על הגבעולים ועל העלים ממש מקרוב. הליכה מהירה תוך התבוננות מגבוה בדרך כלל לא יעשו את העבודה. אנחנו מחפשים למעשה מחט בערימת שחת ולעיתים זה די מתסכל.

העמדה וקומפוזיציה:

למרבה השמחה, מצאנו חרק. זה אולי לא נשמע משמח לאדם הממוצע ברחוב אבל למי שקם מוקדם בבוקר והספיק כבר לקפוא מקור לאחר שוטטות ממושכת והזויה בין השיחים, האמינו לי זו מציאה גדולה!

עכשיו ניצבות בפנינו שתי אפשריות עיקריות:

1. העמדת החצובה אל מול הצמח עליו ניצב החרק תוך קיבוע הענף או הגבעול באמצעות המתקן שהבאנו. אנחנו נבחר באפשרות הזו בעיקר כאשר נחשוש שהחרק שמצאנו הוא בסיכון גבוה להתחפף לנו משם למרות השעה המוקדמת (כאן כבר נכנס היבט הניסיון וההיכרות עם סוגי החרקים) וכאשר ניתן לבודד את הענף שלנו מהרקע בצורה טובה יחסית. אפשרות זו מתאימה בדרך כלל לשיח דליל או גבעול מבודד אבל לא לצמחייה צפופה.

2. גזירת הענף יחד עם החרק והעמדתו במיקום אחר באמצעות מתקן הקיבוע שלנו. נבחר באפשרות הזו כאשר אנו בטוחים שהחרק נמצא במצב קיפאון והוא לא יברח, כאשר הצמחייה עליו החרק נמצא היא צפופה מדי וזה לא מאפשר לנו בניית בוקה משביע רצון.

אגלה לכם סוד, ברוב המקרים בצילום מאקרו של חרקים בוחרים באפשרות שנייה. נועצים את המתקן בקרקע. פורשים מולו את החצובה והולכים להביא את הענף עליו נמצא החרק בכדי להציבו אל מול המצלמה (המספריים הופכים להיות שימושיים בשלב הזה). אם השמש כבר התחילה לעלות אני ממליץ למצוא אזור מוצל (מאחורי שיח גדול או עץ). בדרך זו התאורה המתקבלת היא מאוזנת יותר וניתן להימנע מאזורים בוהקים מדי ואזורי צל אטומים בתמונה. ובכל מקרה בוקר מעונן יחשב בדרך כלל למבורך (שירותי ריכוך אור בחינם מהטבע).

מאחר שזהו איננו מאמר העוסק בקומפוזיציה אלא בנושא צילום מאקרו מעשי אסתפק רק במספר דגשים קטנים:

1. קומפוזיציה אלכסונית בדרך כלל תהיה עדיפה על פני קומפוזיציה ישרה. בשונה ממה שלמדנו – אלכסון אינו אסון.

דוגמא לקומפוזיציה ישרה (ואולי גם מעט בנאלית)

  

דוגמא לקומפוזיציה אלכסונית (נראה קצת יותר טוב, לא?)

2. מרכוז – בדרך כלל קצת בנאלי ומסתדר פחות טוב עם המרווח שכדאי להותיר בכיוון המבט/התנועה. תנסו להימנע.

תמונה ממורכזת שלא משאירה לזבוב מספיק מקום לעוף אליו.

נותר מרווח מספיק לכיוון המבט/התנועה ומתקבלת תחושת מעוף בגובה רב יותר

3. זווית – רצוי בגובה העיניים של החרק ולא מעליו.

צילום מעל לחרק. מבט קצת "מתנשא"

צילום מזווית מעט נמוכה מדי

צילום מזווית מעט גבוהה מדי

צילום מדויק בגובה העיניים

4. הקבלה לחיישן – דגש חשוב שמאפשר לחרק להיות בפוקוס לכל אורכו (אך כמובן לא לכל עומקו).

העין בפוקוס, החלק האחורי קצת פחות. הזבוב אינו מקביל לחיישן

העין בפוקוס וגם החלק האחורי בפוקוס. הזבוב מקביל לחיישן המצלמה.

5. הבוקה – כל תזוזה קטנה בזווית הצילום תייצר בוקה אחר. בשלב העמדה יש לחשוב על הבוקה ולהימנע מבוקה משעמם כמו למשל של שמיים בגוון אחיד או מבוקה רעשני מדי כתוצאה מגבעולים שחותכים את הרקע קרוב מדי תוך הסחת הדעת מהנושא.

בוקה בגוון אחיד ומשעמם.

בוקה "רועש" מדי המסיח את תשומת ליבנו מהנושא

דוגמא לבוקה טוב

בניית הפריים צריכה להיות מדויקת עוד בטרם הצילום עצמו וכדאי לנסות ולשאוף שכך יראה גם הפריים הסופי ללא צורך לבנות אחר כך על כל מיני קרופים וסיבובים על המחשב.

או קיי, סיימנו להעמיד את האובייקט במקומו ולקמפז. מה הלאה ?

 

קיבוע הפוקוס:

נקודה זו חשובה מאד בהנחה שאנחנו אוהבים צילומים חדים. מומלץ בחום להשתמש בפוקוס ידני ולא בפוקוס אוטומטי ובדרך זו להשיג שליטה טובה יותר על הנקודה המדוייקת שנרצה שתהיה בפוקוס.

קיימות יש שתי דרכים עיקריות לקיבוע הפוקוס על האובייקט:

1. באמצעות מסך ה-LIVE VIEW של המצלמה

2. דרך העינית

לרוב, הדרך הראשונה נוחה יותר. מסובבים את טבעת הפוקוס לפוקוס ראשוני על הנקודה שאנו רוצים שתהיה בפוקוס (בדרך כלל על עיני החרק) ואז מבצעים זום אין על אותה נקודה בכדי להגיע להגדלה משמעותית יותר ולרגישות גבוהה יותר. מסובבים בתנועות עדינות את טבעת הפוקוס עד שאותה נקודה מוגדלת מגיעה לחדות מקסימאלית. כזכור, בשלב זה הקומפוזיציה כבר נבנתה ואין לנו צורך כבר לראות במסך את התמונה המלאה אלא מספיקה אותה נקודה שנרצה שתהיה בפוקוס מקסימאלי.

בדרך השנייה, בהתבוננות דרך העינית, נידרש בדרך כלל לגמישות טובה יותר ונצטרך להתכופף ולהצמיד את העין שלנו לעינית. ואז יישאר לנו רק לפקס בעדינות על הנקודה הרצויה.

אז מה עדיף?

אני התחלתי לצלם דרך המסך ועברתי לעינית כי הרגשתי שאני מגיע לתוצאות חדות יותר.

מהתייעצות עם עוד מאקרואיסטים הגעתי לאיזו שהיא מסקנה כללית ובלתי מחייבת אבל אתם יכולים לנסות אותה:

בעלי ניקון (כמוני) מוטב שיעשו שימוש בעינית בעוד שבעלי קנון יכולים לעשות שימוש במסך ה-LIVE VIEW.

הסיבה לכך היא שככל הנראה המסכים של קנון איכותיים ומדויקים יותר ולכן מתאימים טוב יותר לביצוע פוקוס תוך כדי הגדלה מקסימאלית של האובייקט.

נסו את שתי האפשרויות, בחנו את התוצאות הסופיות ואז תחליטו מה טוב בעבורכם.

 

צילום מאקרו – בחירת הפרמטרים לצילום:

דבר ראשון שאני מוודא הוא שאני נמצא במצב RAW. בהתחשב בעלויות האחסון הדיגיטאלי הנמוכות יחסית כיום, אני לא רואה סיבה "להתקמצן" על איכות הקובץ ואני מעדיף לשמור על גמישות מקסימאלית בעת העבודה על הקובץ בהמשך.

מאחר שכמעט תמיד נצלם עם חצובה (רצוי) אני ממליץ להשתמש כברירת מחדל ב-ISO הנמוך ביותר המתאפשר על ידי המצלמה. כך נימנע מרעש מיותר ובלתי רצוי בתמונה. הרי בכל מקרה הנחת העבודה היא שאם יש חצובה ואם מהירות התריס הנדרשת היא ממילא נמוכה, אז מה אכפת לנו כבר אם היא תהיה נמוכה קצת יותר תחת ההנחה שהמצלמה והאובייקט מיוצבים. חריג להמלצה זו יחול כאשר ישנה רוח שעלולה לגרום לטשטוש לא רצוי במהירות תריס איטית מדי. למרות זאת, באופן אישי אעדיף תמיד ISO נמוך יותר ואנסה להתמודד עם הרוח על ידי עבודה ליד מסתור (עץ או שיח גדול) או על ידי המתנה להחלשות רגעית של הרוח ורק אז אנסה לצלם. באופן כללי, הרוח לצלמי המאקרו היא אסון. אני קם בבוקר מוקדם ואם הרוח חזקה מדי עבור צילום מאקרו, אני פשוט נשאר בבית.

קיים אתר מצויין לתחזית מהירות הרוח באזורים שונים בארץ (וגם בעולם). אני לא הולך לצלם מאקרו לפני שאני מציץ באתר זה.

לאחר מכן נבחר במפתח צמצם שיאפשר עומק שדה מספיק טוב מבחינת החרק אבל עדיין שהבוקה יישאר מטושטש ויפה ולא רועש מדי כתוצאה מצמצם סגור מדי. נדרש כאן איזון עדין בין שני הפרמטרים האלה ומומלץ לערוך מספר ניסיונות כדי לברר מהי התוצאה שנראית הכי טוב על צג המצלמה.

את מהירות התריס נקבע כברירת מחדל על מנת להגיע לחשיפה אופטימאלית. גם לגבי החשיפה מומלץ לערוך מספר ניסיונות על ידי שינוי מהירות התריס כדי לבחון מהי התוצאה שנותנת את החשיפה הטובה ביותר. לעיתים נדרש פיצוי חשיפה שלילי או חיוב של עד כסטופ אחד.

שלב הצילום עצמו:

בעת הלחיצה צריך לוודא שהמצלמה אינה זזה ויש מספר דרכים לעשות זאת:

1. שימוש בשלט אלחוטי

2. שימוש בכבל הפעלה

3. טיימר פנימי של המצלמה המכוון לשתי שניות.

4. טלפתיה – אני אישית לא הצלחתי

אני התחלתי להשתמש באפשרות הראשונה (שלט אלחוטי עבור הניקון שלי עלה בסך הכל 4 דולר באי ביי). מאחר שפחות אהבתי להחזיק עוד משהו ביד אז עברתי לטיימר שהתברר מבחינתי כפיתרון מצוין.

פעולה נוספת עליה אני ממליץ בחום על מנת למזער את רעידת המצלמה בעת הצילום היא נעילת מראה. כל מה שצריך לעשות הוא להגדיר את הפונקציה הזו בתפריט המצלמה אם אתם לא יודעים כיצד לבצע זאת כדאי לכם ללכת ולקרוא את המדריך שסופק עם המצלמה.

אני גם ממליץ ללמוד כמה שיותר על החרקים אותם אנו מצלמים. זה ללא ספק מכניס יותר עניין. אחד האתרים המומלצים לכך הוא האתר חרקים – עולם קטן בגדול.

לסיכום: בצילום מאקרו בכלל ובצילום חרקים בפרט נדרשת סבלנות רבה ותשומת לב לפרטים רבים. מי שיוכל להתמיד ולהתנסות מובטחת לו הנאה עצומה וגם תוצרת מכובדת של צילומי מאקרו נהדרים.

גלריית תמונות מאקרו

על נושאים נוספים בתחום צילום מאקרו תוכלו לקרוא במדריך צילום מאקרו – חלק שני.

בהצלחה !